Tel Aviv
17.5.2010

תל אביב-יפו (בקיצור: תל אביב; בערבית: تَلْ أَبِيبْ-يَافَا‎) היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל.

תל אביב היא העיר היהודית הראשונה שהקימה התנועה הציונית מחוץ ליישוב הישן, ולפיכך זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה". היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והמסחר של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומרכזי תרבות ארציים נוספים. העיר הלבנה בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

בעיר חיים (נכון לשנת 2009) 393,900 תושבים, ובולטת בה תופעת היוממות הגדולה בישראל – כמחצית מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2008 התגוררו במחוז תל אביב 1,224,900 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה בשנת 2007‏‏ 3,154,100 נפש.

תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת רבות בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בשלהי המאה ה-19 החלו להתגורר בה תושבים יהודים, ואלה הקימו שכונות חדשות מחוץ ליפו הערבית, כמו שכונת מונטיפיורי במזרח ושכונות נווה צדק וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב נוסדה רשמית בשנת 1909 כשכונת "אחוזת בית", כשם האגודה שייסדה אותה. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, שתכלול את השכונות היהודיות החדשות. שנה מאוחר יותר, ב-1910, נקראה העיר החדשה "תל אביב", ובתוך כארבעה עשורים צמחה לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. ב-1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

העיר נבנתה ב-1909 על ידי האגודה אחוזת בית. בימיה הראשונים של האגודה התחבטו ראשיה באיזה שם יקראו לה. נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. בין השמות שהועלו באספה: יפו החדשה, נוה יפו, אביבה, יפהפייה, עברייה ועוד. אחד השמות שהוצעו היה "הרצליה" כדי להנציח את שמו בנימין זאב הרצל. לבסוף, ב-21 במאי 1910‏‏^[1], נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: "תל אביב" כשם התרגום העברי של נחום סוקולוב לספרו של הרצל, "אלטנוילנד", שפורסם שבע שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה, לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923 להערכתו). בהצבעה על בחירת השם תמכו 20 אנשים בשם "תל־אביב" ו-15 בשם "נוה יפו". האסיפה לא ידעה באותה עת כי שכונה בשם זהה כבר הוקמה במושבה נס ציונה (שם קיים עד היום רחוב תל אביב, שקדם לאחוזת בית).

מילולית, שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון הגרמנית. נחום סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית, קרא לו בשם הציורי "תל־אביב": תל – האוצר הישן, עתיקות העבר, ואביב – המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. לאחר זמן מצאו כי תל אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל, כמקום שבו ישבו הגולים לבבל ליד נהר כבר, ככל הנראה בחבל ניפור^[2]: "וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר, וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם" (יחזקאל ג', טו).

ב-4 באוקטובר 1949 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על איחוד העיר יפו עם תל אביב. בעקבות החלטה זו התכנסה כעבור יומיים מועצת העיר לדון בשם החדש לעיר המאוחדת. ראש העיר דאז ישראל רוקח התנגד לשינוי שם העיר המבטא את הגשמת החזון הציוני ורצה ששם העיר יישאר כפי שהוא ובחלוקתה של העיר המאוחדת לאזורים או רובעים ייקרא אחד מהם "יפו". חברי מועצת העיר היו חלוקים בדעתם באשר לשם. בהשפעת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרצה מאוד בשם "יפו" כדי לחזק את הקשר של העיר למקורות התנ"כיים, הוחלט בסוף כפשרה לקרוא לעיר המאוחדת "תל אביב-יפו". למעט בפרסומים ומסמכים רשמיים או התבטאויות של פוליטיקאים מקומיים, נשמרו השמות "תל אביב" ו"יפו" מופרדים בשיח העממי והציבורי.

תיאור שוק ביפו בציור מאת גוסטב באוארנפיינד, 1877

יפו היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל, המוזכרת עוד בתנ"ך כעיר שממנה יצא יונה הנביא למסעו. השרידים הקדומים ביותר מעידים על מקום יישוב כבר במאה ה-18 לפנה"ס. לראשונה נזכרת יפו בכתובים באגרות מצריות משנת 1470 לפנה"ס, המתפארות בכיבושה על ידי הפרעה תחותמס השלישי. עוד בעת העתיקה, שלטו ביפו הפלשתים, ממלכת ישראל המאוחדת תחת דוד המלך, האשורים, הפרסים והסלאוקים, כמו רוב חלקי ארץ ישראל שנכבשו לאורך השנים על ידי ממלכות ואימפריות שונות. בכל תקופה זו הייתה יפו יעד אסטרטגי חשוב כעיר נמל מרכזית לחוף הים התיכון.

בימי המשנה והתלמוד שגשגה ביפו קהילה יהודית, וזאת ניתן להסיק מכיתובי המצבות בבית הקברות היהודי שנחשף מתחת לשכונת אבו כביר בשנת 1871 על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון גנו.

ב-1268, עת שלטו ביפו הצלבנים, כבש את העיר בייברס, הסולטן הממלוכי, הגלה את התושבים והרס את העיר. העיר עמדה חרבה עד המאה ה-17, שבמהלכה התיישבו בה נזירים פרנציסקנים והקימו בה אכסניה, במקום שבו נמצאת כיום כנסיית פטרוס הקדוש.

במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ידעה יפו תקופות נוספות הן של שגשוג ובנייה מחדש והן של חורבן, עד המאה ה-19, אז החלה לפרוח. במהלך מאה זו גם חודשה הקהילה היהודית בעיר. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, בסוף המאה ה-19, היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות. למקצת מהעולים הייתה יפו תחנת מעבר בלבד, אך רבים אחרים נשארו בה, והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה ל-11 אלף איש – כשליש מאוכלוסיית העיר.

Berlin
4-17.5.2010

ברלין

אני בברלין, אצל אחותי בעלה והילדים. בשבילי זה כמו לחזור הביתה. קר כאן בטירוף, אני מתרגלת לאט לאט אבל עוד רגע אני כבר בקיץ של הארץ. ברלין יפהפיה כרגיל והאחיינים שלי גדולים ויפים. האוויר נקי, כולם לבושים טוב ברחוב והשפע שיש כאן בחנויות תופס לי את העיניים כל יום מחדש. התרגלתי לקריביים שם אין יותר מידי מכל דבר ומה שיש בסיסי ביותר…

ברלין, עיר הבירה של גרמניה, שבה לחיים בשנים שעברו מאז איחודה. היא מציעה למבקרים בה עניין רב והנאה. יש בה אתרים ומבנים היסטוריים ויפים לצד מבנים עתידניים, גורדי שחקים, מרכזי קניות מפוארים ואווירה תוססת ומלאת חיים, אך כל זאת מבלי להפנות עורף לעבר, שמהווה חלק בלתי נפרד ממנה כיום. שוחרי התרבות ימצאו בה עניין רב, הודות למוזיאונים, בתי האופרה ואולמות הקונצרטים הפרושים ברחביה. אוהבי הבילויים יהנו מאוד בעיר ברלין, שהיא אחת מבירות חיי הלילה המובילות בעולם והיצע המסעדות בה גם הוא רב מאוד. ישראלים ויהודים המבקרים בעיר ימצאו עניין רב באתרים רבים, הקשורים בחיי הקהילה המפוארת, שחייתה בה במשך דורות ובמאורעות הקשים שפקדו אותה עם עליית הנאצים לשלטון.

בברלין כ-3,404,000 תושבים (נכון לסוף שנת 2006) בשטח של 891.75 קמ"ר. כך, צפיפות האוכלוסייה של האזור מסתכמת ב-3,809 תושבים לקמ"ר. גילם הממוצע של תושבי ברלין הוא 41.7 שנה (נכון ל-2004). 450,900 מהתושבים הם זרים עם אזרחות מ-185 מדינות. מתוכם 36,000 בקירוב הינם מהמדינה השכנה פולין, ו-119,000 מטורקיה – ברלין היא המרכז העירוני הטורקי הגדול ביותר באירופה מחוץ לטורקיה. ב-2004, 22.3% מהאוכלוסייה היו פרוטסטנטים, 9.1% קתולים, 6.2% מוסלמים ו-0.4% יהודים.

בין שנות התשעים של המאה ה-19 ועד אמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה ברלין המרכז העירוני הרביעי בגודלו בעולם אחרי לונדון, ניו יורק ופריז. כיום ברלין היא המרכז העירוני השישי בגודלו באיחוד האירופי וממוקמת בערך במקום 80 בין האזורים העירוניים בעולם.

USVI-איי הבתולה של ארצות הברית
20-28.4.2010

אין כמו אמריקה… למרות שאנחנו בקריביים האמריקאיים מצליחים לגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש באמריקה, איזה כיף כאן, אחרי חודשים של מוצרים מקומיים סוף סוף אפשר להתפנק קצת ולהינות מציוויליזציה מושלמת.
ועכשיו כשכל האורחים עזבו והשאירו אותנו כאן לבד, אנחנו פנויים להכין את הג'ננה לחציית האוקיאנוס!!! דוד עובד בקצב ואני עוזרת לו בכל מה שקשור לטכני. עוד שבועיים יהיה הזינוק של ה ARC (הארגון שאיתו הם חוצים). אני לעומת זאת אחצה את האוקיאנוס במטוס…

איי הבתולה של ארצות הברית נמצאים בים הקריבי שבהאוקיינוס האטלנטי, כ-145 קילומטרים ממזרח לפוארטו ריקו. הטריטוריה כוללת ארבעה איים מרכזיים: סנט קרואה, סנט ג'ון, סנט תומאס וווטר איילנד, כמו גם כמה עשרות איים קטנים יותר. השטח הכולל של הטריטוריה הוא 346.36 קמ"ר.
הטריטוריה ידועה בחופיה הלבנים, בהם מפרץ מגנס ביי ומפרץ טרנק ביי, כמו גם ערי נמל כגון שרלוט אמאלי וכריסטיאנסטד. מרבית האיים, לרבות סנט תומאס, הם איים ולקניים במקור, ולפיכך הרריים. הנקודה הגבוהה ביותר היא בפסגת הר קראון בסנט תומאס (474 מטר מעל גובה פני הים). סנט קרואה, האי הגדול מבין איי הטריטוריה, שוכן בדרום ולו פני קרקע שטוח יותר.
בבעלותה של שירות הפארקים הלאומיים נמצא מעל מחצית משטח האי סנט ג'ון, כמעט כל האי הסל ודונמים רבים בריף האלמוגים.
איי הבתולה שוכנים על גבול הלוח הצפון-אמריקאי והלוח הקריבי. סכנות טבעיות כוללות רעידות אדמה, הוריקנים וטייפונים.
איי הבתולה של ארצות הברית הם קבוצת איים בים הקריבי. האיים הם שטח חסות של ארצות הברית. גאוגרפית, הם מרכיבים יחד עם איי הבתולה הבריטיים את ארכיפלג איי הבתולה, והם חלק משרשרת איי ליוורד שבאיים האנטילים.
איי הבתולה של ארצות הברית מורכבים מהאיים הראשיים והגדולים – סנט קרואה, סנט ג'ון וסנט תומאס – והן מאיים קטנים יותר. האי ווטר איילנד הוא האי הרביעי בגודלו, והוא עבר לממשלת הטריטוריה בסוף שנת 1996. השטח הכולל של הטריטוריה הוא 346.36 קמ"ר. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2000, אוכלוסיית האי מנתה 108,612 נפשות.
המקומיים משתמשים לעתים בכינויים עבור שלושת האיים הגדולים: "רוק סיטי" (אנגלית: "Rock City"; סנט תומאס), "לאב סיטי" ("Love City"; סנט ג'ון) ו"טווין סיטי" ("Twin City"; סנט קרואה).
איי הבתולה יושבו במקור על ידי אינדיאנים בני שבטי הסיבוני, הקריב והאראווק. האיים התגלו על ידי כריסטופר קולומבוס בשנת 1493 במהלך הפלגתו השנייה לסנט אורסולה, והוא שנתן לאיים את שמם. במהלך שלוש מאות השנים הבאות הוחזקו האיים על ידי כוחות אירופיים שונים, בהם ספרד, בריטניה, הולנד, צרפת ודנמרק-נורבגיה.
האירופי הראשון שביקר באיי הבתולה היה כריסטופר קולומבוס, שהגיע למקום בשנת 1498. במהלך מאה השנים הבאות הוחזק האי בבעלות מדינות שונות, ביניהן אנגליה, ספרד, הולנד וצרפת, עד שעברו לבעלות דנית.
חברת איי הודו המערבית הדנית התיישבה בסנט תומאס ב-1672, בסנט ג'ון ב-1694, ורכשה את סנט קרואה מהצרפתים ב-1733. האיים הפכו למושבות דניות מלכותיות בשנת 1754, ושמם תורגם לדנית: Jomfruøerne.

דגל המדינה:

British Virgin Islands
25.3-20.4.2010

אחרי שבוע של הפלגות ארוכות כל יומיים שלושה הגענו אתמול אחר הצהריים לאיי הבתולה הבריטיים. טוטולה האי הגדול מבין כל האיים מוקף במפרצים ומרינות נחמדות ומפנקות. אנחנו נחים מתפנקים, מנקים ומסדרים במרינה ליומיים ונמשיך לעגון מחוץ למרינה עד להגעתו של הלג הבא שמגיע מישראל.
איי הבתולה הבריטיים הוא היעד האחרון שלנו באיים הקריביים, מכאן בעוד שלושה שבועות בערך אנחנו מפליגים לברמודה ומשם לחציית האוקיאנוס, עליה אני מוותרת וטסה משם לאחותי והאחיינים המתוקים שלי בברלין…

BVI

 איי הבתולה הבריטיים (באנגלית: British Virgin Islands) הם קבוצת איים בים הקריבי, במערב האוקיינוס האטלנטי, אשר שייכים לבריטניה. הקבוצה היא חלק מארכיפלג איי הבתולה (שאר הארכיפלג שייך לארצות הברית), והיא נמנית עם איי האנטילים הקטנים.
הקבוצה כוללת איים עיקריים, טורטולה, וירג'ין גורדה, אנגאדה וג'וסט ואן דייק, יחד עם כ-50 איים קטנים נוספים. כ-15 מהאיים מאוכלסים. אורכה של האי הגדול ביותר, טורטולה, כ-20 ק"מ, רוחבה 5 ק"מ. אוכלוסיית כלל האיים כ-22,000 איש. עיר הבירה רואוד טאון שוכנת בטורטולה.
האיים יושבו בתחילה על ידי שבט אראוואק הדרום אמריקאית, בסביבות 100 לפנה"ס (אם כי ישנם עדויות לנוכחות של אינדיאנים כבר בשנת 1500 לפנה"ס^[1]). השבט שכן באי עד המאה ה-15 עת שנושלו על ידי שבט תוקפני יותר, שבט הקָ‏אריבּ‏ים, מאיי האנטילים הקטנים (על שמם קרוי הים הקאריבי).
אירופה גילתה את איי הבתולה הבריטיים דרך כריסטופר קולומבוס ב-1493 במסעו השני לאמריקה. קולומבוס כינה את האי "Santa Ursula y las Once Mil Vírgenes" "סנט אורסלה ו-11,000 הבתולות שלה"), אך שם זה קוצר ל-"Las Vírgenes" ("הבתולות") לאחר אגדותיה של סנט אורסלה.
האמפריה הספרדית רכשה את האיים בתחילת המאה ה-16, והחלה בכריית נחושת באי וירג'ין גורדה. בשנים שלאחר מכן ניסו האנגלים, הספרדים, ההולנדים, הצרפתים והדנים להשיג שליטה על האזור, אזור שהפך בינתיים למקום מרבצם של שודדי ים. במהלך תהליך הקמת המושבות הושמדה מרבית האוכלוסייה האינדיאנית.
ההולנדים הקימו יישובי קבע באי טורטולה בשנת 1648. הבריטים כבשו את האי ב-1672, וסיפחו לעצמם את האיים אנגאדה ווירג'ין גורדה ב-1680. בינתיים, בין השנים 1672 ו-1733, השיגו הדנים שליטה בסנט תומס, בסנט ג'ון ובסנט קרויקס.
איי הבתולה הבריטיים נחשבו בעיקר לנכסים אסטרטגיים, אך עובדו כאשר היה זה כדאי מבחינה כלכלית. הבריטים הציגו לראשונה קנה סוכר, אותם גידלו עבדים אפריקאים, ושהפך מאוחר יותר לתוצרת עיקרית ומקור לסחר חוץ. האי שגשג מבחינה כלכלית עד צמיחתו של סלק סוכר באירופה ובארצות הברית אשר גרם לצמצום משמעותי בתפוקת הקנה סוכר.
ארצות הברית רכשה בשנת 1917 את סנט תומאס, סנט ג'ון וסנט קרויקס מדנמרק עבור 25 מיליון דולר, ושינתה את שמם ל"איי הבתולה של ארצות הברית". לאחר מכן שינתה בריטניה את שמם של האיים שבשליטתה ל"איי הבתולה הבריטיים".
איי הבתולה הבריטיים נוהלו בדרכים שונות מאיי ליוורד או יחד עם סנט קיטס ונוויס, כשמנהלן מייצג את הממשלה הבריטית באיים. האי קיבל מעמד של מושבה נפרדת בשנת 1960, וב-1967 הפך לטריטוריה ריבונית. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 התרחקו האיים אט אט מהמסורת הכלכלית המבוססת על חקלאות, ועברה לעסוק גם בשירותים פיננסיים ותיירות.
הרשות המבצעת באיי הבתולה הבריטיים נתונה בידי מלכת הממלכה המאוחדת, והיא פועלת בשמה על ידי מושל איי הבתולה הבריטיים. המושל ממונה על ידי המלכה על פי עצת הממשלה הבריטית. הביטחון וענייני החוץ הם באחריותה של בריטניה.
חוקתה של האיים הוצגה לראשונה בשנת 1971. ראש הממשלה נבחר באמצעות בחירות כלליות, יחד עם שאר חברי הממשלה. ראש הממשלה מציע מועצה ביצועית, והיא ממונת על ידי המושל. ישנה מועצה מחוקקת חד-ביתית המורכבת מ-13 מושבים.
מושל האיים מאז שנת 2006 הוא דייוויד פרי, הוא המייצג את המלכה. ראש הממשלה הוא אורלנדו סמית', מאז 17 ביוני 2003.
איי הבתולה הבריטיים הם אחת מקבוצות האיים המשגשגות ביותר מבין איי הודו המערבית, עם תמ"ג של כ-$38,500 לנפש (2004^[2]).
שני מקורות ההכנסה העיקריים של איי הבתולה הבריטיים הם תיירות ושירותים פיננסיים. מבחינה פוליטית, החשובה שבהם היא התיירות, מכיוון ששוק התיירות מעסיקה מספר גדול מאוד של עובדים; יחס גדול יותר של עסקי התיירות נמצא בבעלות מקומית; ושווקים שלמים מתבססים על התיירות (נהגי מוניות, מוכרים וכדומה). מאידך, מבחינה כלכלית, השירותים הפיננסיים חשובים בהרבה מהתיירות – כ-50% מהכנסות הממשלה מקורם באגרות רישוי של חברות מחוץ למדינה. סכומים ניכרים נוספים נגבים בצורה עקיפה או ישירה משכרם של העובדים במגזר תעשיית הנאמנות (אשר נוטים להיות גבוהים יותר משכרם של עובדי מגזר התיירות).
למעלה מ-45% מההכנסה הלאומית נובעת מהתיירות. האיים מהווים מוקד מושך במיוחד עבור אזרחי ארצות הברית, המבקרים את האיים במאות אלפים בשנה. התיירים פוקדים את החופים החוליים הרבים ומבקרים באתרי תיירות שונים נוספים. תיירים רבים מבקרים את האיים במסגרת טיולי שייט, אולם הם מייצרים הכנסה לנפש קטנה בהרבה מתיירים המשכירים סירות ומבקרים בבתי המלון באיים. יחז עם זאת, קבוצה זו של תיירים חשובה לשוק נהגי המוניות.
סכום לא מבוטל מהכנסות האי מגיע מרישומן של חברות רבות הפועלות מחוץ לטריטורייה, מטעמי מס. בשנת 2004 נרשמו מעל 550,000 חברות כאלו. בשנת 2000 דיווחה KPMG (חברה בינלאומית לחשבונאות וייעוץ פיננסי) כי בסקר שערכה עבור ממשלת בריטניה, בעניין חברות הפועלות מחוץ למדינה שבה נרשמו, נמצא כי מעל 41% מחברות מסוג זה נפתחו באיי הבתולה הבריטיים. מאז 2001 מוסדרים השירותים הפיננסיים באיי הבתולה הבריטיים על ידי חברה בלתי תלויה.
חקלאות ותעשייה מהווים חלק קטן מהתמ"ג של האי. חקלאות האיים מתבססת על גידול פירות וירקות, קנה סוכר, בקר ועופות. התעשייה כוללת בתי זיקוק לייצור רום, בניין, ובניית סירות.

מטבע המדינה הוא הדולר אמריקאי.

איי הבתולה הבריטיים ממוקמים בין הים הקריבי וצפון האוקיינוס האטלנטי. הם חלק מארכיפלג איי הבתולה, על יד איי הבתולה של ארצות הברית. קובצת האיים כוללת כחמישים איים טרופיים למחצה, מתוכם 16 איים מיושבים, הגדול שבהם הוא טורטולה. שטחם הכולל של איי הבתולה הבריטיים כ-153 קמ"ר. מרבית האיים מקורם וולקני עם שטח הררי. האי אנגאדה שונה משאר האיים מבחינה גאולוגית – הוא שטוח ומורכב מאבני גיר ואלמוגים.

St.-Martin/St. Maarten
22-25.3.2010

סנט מרטין הוא אי בים הקריבי , הוא ממוקם כ 240 קילומטר מזרחית לפורטו ריקו.
האי מחולק בצורה שווה פחות או יותר,בין צרפת והולנד, זהו שטח האדמה הקטן ביותר בעולם המחולק בין שתי מדינות.
לאי שני שמות האחד לצד הצרפתי ,השני לצד ההולנדי."St.-Martin/St. Maarten"
בצד ההולנדי ישנם 33,119 תושבים. בצד הצרפתי מתגוררים 33,102  תושבים.  האי איננו עצמאי ,הוא נחשב לטריטוריות מעבר לים של צרפת והולנד.
כמו לאיים רבים בקרייבים גם לסנט מרטין עבר דומה. לפני הגעתו של כריסטופר קולומבוס ליבשת אמריקה , גרו באיים הקרייבים אינדיאנים בין היתר בני שבט "ארווק" , למרות כי לא ידוע מדוע ואיך בדיוק כל האינדיאנים שהתגוררו באיים "נעלמו" ,כנראה שהסיבות לכך הן השילוב של מחלות אירופאיות,אלימות אכזרית מצד הכובשים ומלחמת שליטה על האיים בין אנגליה,צרפת,ספרד,הולנד ודנמרק . בכול מקרה עד שנת 1550 לא נותרו יותר מקומץ אינדיאניים באיים, במאה ה-17 לא נשארו אינדיאנים בכלל באיים הקרייבים.
אל האיים יובאו אלפי עבדים שחורים מאפריקה על מנת לעבוד בתעשיית קני הסוכר העשירה, אשר שלטה באזור האיים במשך מאות שנים. החל מהמאה ה-16 עד המאה ה- 19 ייובאו עבדים שחורים, צאצאיהם של אותם עבדים מאכלסים עד היום את רוב האיים הקרייבים. בעיר ג'מייקה.

Antigua
17-22.3.10

ממשיכים לעלות צפונה…
אנטיגואה מלאת החיים קיבלה אותנו בברכה ובשמחה, יש כאן מקבץ של ישראלים נחמדים שעובדים כאן, חלקם על סירות וחלקם פשוט חיים כאן את חייהם ויש כאן את מיהל'ה שהתגעגענו אליה מאוד ואנחנו מחכים שהיא תסיים עבודה זמנית קטנה ותבלה איתנו יום יומיים לכל היותר. אנשים כאן שמחים ומגוונים, היאכטות כאן מפוארות בצורה יוצאת דופן, הרושם גדול והאנשים יפים, ברים ומסעדות בשפע. שינוי נראה לעין …

האי אנטיגואה מתפרס על פני שטח של 280 קמ"ר. השטח בעיקרו הוא מישורי ומורכב בעיקר מאבן גיר ואלמוגים, ויחד עם זאת ישנם מספר אזורים געשיים גבוהים. הנקודה הגבוהה ביותר באי מגיעה לכדי 402 מטרים בפסגת בוגי ואילו הנקודה הנמוכה באי היא 0 מטרים בים הקריבי.
האקלים באי הוא אקלים ימי טרופי ומתאפיין בכך שהשינוי בטמפרטורה בין העונות כמעט ולא מורגש.
אוכלוסיית האי מונה כ-65,000 איש, כאשר כ-24,000 חיים בעיר הבירה (והעיר הגדולה ביותר באי) סנט ג'ונס בחוף המערבי.

Guadaloupe
14-17.3.10

הפלגנו מדומיניקה לגוואדלופ 6 שעות, הפלגה נעימה מאוד. שוב חזרה לציוויליזציה, כמו שאנחנו כה אוהבים ורגילים. מרינה מסודרת מאוד, שירות אדיב, מסעדות, ברים וכו'.

גוואדלופ היא מושבת איים צרפתית בים הקריבי, ובה כ-415 אלף תושבים.
כריסטופר קולומבוס גילה את האיים ב-3 בנובמבר 1493 וקרא להם על שם המנזר סנטה מריה דה גוואדלופה בספרד. הצרפתים השתלטו על האיים ב-1635, ובהדרגה כבשו אותם מהעם הקריבי שחי שם.
גוואדלופ מורכבת מחמישה איים. שני האיים המרכזיים מופרדים על ידי לשון-ים המכונה נהר הסאלי.
עיר הבירה של גוואדלופ היא העיירה בָּאס טֶר (Basse Terre), הנמצאת על האי באס טר. האי באס טר הוא האי ההררי ביותר בגוואדלופ, ובו ההר הגבוה בגוואדלופ, סופרייר, שהוא הר געש פעיל.
בגוואדלופ הגידולים העיקריים הם סוכר, בננות, קקאו, קפה, וניל ורום. בערך שלושה רבעים מהייצוא, הוא למדינות השייכות לצרפת, כגון פולינזיה הצרפתית, ראוניון ועוד.

 Dominica
12-14.3.10

בין מרטיניק לגוואדלופ עצרנו ללילה באי דומיניקה. ההבדל בין האיים קיצוני ביותר, מרחק הפלגה של כמה שעות צפונה ושוב אנחנו חוזרים לעוני של עם פשוט. מה שהפתיע אותנו מאוד בדומיניקה היא האוניבסיטה לרפואה של האמריקאים, מתחם נרחב מאוד של האי ששיך לסטודנטים אמריקאים. המקום מטופח ונקי, עם ברים , מסעדות ודינמיקה חברתית חזקה מאוד, כמעט 3000 סטודנטים שחיים על האי ואין להם שום מגע וקשר לתושבים המקומיים שנמצאים מרחק יריקה מהם. לי באופן אישי היה קצת מוזר לראות את ההפרדה הברורה שנראית לעין אבל כנראה שבדרך זו יותר קל ללמוד כשאתה מנותק חברתית מהבית. בכל מקרה מרגיש כאילו הם בכלל לא זוכרים שהם נמצאים על אי וחבל כי זה אחד האיים היפים, הוא מלא בטבע, 365 נחלים והמון מפלים.

תושביה הראשונים של דומיניקה הגיעו אליה בסביבות שנת 3100 לפנה"ס, אך הם לא נותרו בה לאחר שנת 400 לפנה"ס. בני הארוואק הגיעו אליה מדרום אמריקה בסביבות שנת 400 עד שגורשו ממנה על ידי הקאריבים במאה ה-14.
כריסטופר קולומבוס הגיע לאי ב-3 בנובמבר 1493, והוא שנתן לו את שמו, על שם יום ראשון בשבוע, שבו הגיע אליו. אף שספינות ספרדיות עגנו באי מעת לעת, הספרדים לא הצליחו להקים בו יישובי קבע, בשל התנגדותם העיקשת של הקאריבים.
צרפת הייתה המדינה האירופית הראשונה שהקימה באי יישובי קבע בשנת 1635, אך גם היא נאלצה לנטוש תוך זמן קצר. היא חידשה את ההתיישבות בהדרגה במהלך המאה ה-18, אך בסופו של דבר, במסגרת ההסכמים שנחתמו עם סיום מלחמת שבע השנים, עברה דומיניקה לידי בריטניה ב-1763.
הגעתם של הבריטים שינתה את הרכבו האתני של האי. הם החלו לגרש את הקאריבים לדרום אמריקה, והמחלות שהביאו עימם גרמו לתמותה אצל הילידים. במקביל, הביאו עימם הבריטים עבדים מאפריקה. ב-1831 הוענקו זכויות פוליטיות גם לשחורים (למעט עבדים), ולמשך זמן מה נשלטה האסיפה המחוקקת של דומיניקה בידי הרוב השחור. בלחץ בעלי האדמות האנגלים, נשחקו בהדרגה זכויותיהם של השחורים. ב-1871 עברה דומיניקה לניהול אדמיניסטרטיבי של איי וינדווארד, וב-1896 בוטל הממשל העצמי.לאחר מלחמת העולם הראשונה גברה המודעות הפוליטית של תושבי האי, והממשל העצמי חזר בהדרגה. ב-1958 הצטרפה דומיניקה לפדרציה של איי הודו המערבית, ועם פירוקה ב-1962, הייתה למדינת חסות בריטית. ב-1967 הוקנתה לה האחריות המלאה על ענייני הפנים וב-3 בנובמבר 1978, תאריך סמלי שנקבע על פי התאריך בו הגיע קולומבוס לאי, זכתה בעצמאות.
בתקופה שלאחר קבלת העצמאות סבלה דומיניקה מחוסר יציבות כלכלית, אך בסוף שנות ה-80 השתפר מעט מצבה. מאז 1995 שולטת בה קואליציה בראשות מפלגת הלייבור.

Martinique
25.2-12.3.10

אנחנו כרגע ב Martiniqe, מחכים לאסדת ההצלה (אסדות הצלה מתוכננות להחזיק את אנשי צוות של סירה בחיים עד להצלתם) שתצא מבדיקה שנתית, זה לוקח בערך שבוע וחצי, בינתיים עלינו צפונה למפרץ גדול מאוד שנקרא Fort De France. המפרץ שוקק חיים, במשך היום, ממש מרגיש כמו אירופה, פריז , קוראסונים, בגטים, חנויות שוות ואנשים מטופחים מאוד. כיף גדול לחזור לציוויליזציה אחרי כמה חודשים של חוסר… בהמשך השבוע נעלה צפונה ממרטיניק לאנטיגואה.

האי נכבש לראשונה על ידי צרפת בשנת 1635. האי שימש לאורך כל שנות השלטון הצרפתי במקום כמקור לאספקה של סוכר, קפה, רום וקקאו. שבויים אפריקאים ממערב אפריקה הובאו למקום כעבדים והם האבות של מרבית האוכלוסייה באי כיום. ב-1685 גורשו יהודי האי ממנו.
באי נולדה ז'וזפין דה בוהרנה שהייתה לימים לאשתו של נפולאון בונפרטה. ז'וזפין הייתה בת למשפחה אריסטוקרטית שחיה באי, ולא בת למשפחת עבדים שחורים כפי שנהוג לחשוב.
ב-8 במאי 1902 הר הגעש פליי התפרץ והחריב כמעט כליל את העיר סנט פייר, הפיצוץ הרג כ-30,000 תושבים ורק תושב אחד שרד-לודגר סילבריז שהיה אסיר באותו הזמן בבית הכלא בעיר ורק בזכות כתלי בית הכלא העבים שרד את ההתפרצות. מרטיניק הוכרזה רשמית כחבל מעבר לים של צרפת ב-19 במרץ 1946האי ממוקם בים הקריבי צפונית לטרינידד וטובגו. אסונות הטבע השכיחים ביותר במרטיניק הם הוריקנים הפוקדים את האזור מדי פעם, הצפות בחורף והתפרצויות הרי געש.