החדרים שבלב שלי

ההפרדה של החדר ילדים לשני חדרים נפרדים חצתה לי את הלב לשניים.
כולה קיר גבס, כולה חדר אחד שהפך לשניים גרמו לבלגן בבטן אחד גדול ולב מבולבל אחד קטן אצלי בגוף.
לא יודעת להסביר מה עובר עלי אבל משהו בפירוש עובר עלי, הכל נראה לי מוזר ומבולגן בבית ואני לא ממש מוצאת את עצמי.
ובעיקר אין לי חשק לעשות ספורט שזה הכי מדאיג אותי.
אפילו דוד אמר שמאז שפיצלנו את החדרים אני מוזרה קצת ושהיה עדיף לעבור דירה כמו שהוא התחיל לחשוב ברצינות לפני שהחלטנו שבמקום לעבור דירה נשפץ בקטנה את החדר שלהם.
בלי קשר לא בא לי לעבור דירה בחיים!!! אני לא אוהבת שינויים ואני גם אוהבת לגור קרוב לים איפה שגדלתי. אז לא עוברים דירה!!! בטח לא אחרי השיפוץ…

הרי אני כבר יודעת שהלב שלי ושל כל אמא בעולם הזה לא יחזור להיות אותו הלב שהיה לפני שהפכנו להיות אמא.
זאת עובדה!
אחרי הלידה הראשונה הלב והנפש שלי היו כל כך מלאים וכל כך מסופקים שהמחשבה שאי פעם אוכל לאהוב עוד מאותו המקום היא כל כך לא ניתנת להבנה ואז באופן טבעי ביותר זה קורה, אני יוצרת עוד חיים והלב מתפצל באופן כל כך טבעי ומתמלא באהבה אין סופית ולא צפויה.
במקרה שלי הוא מחולק רק לשניים אבל מה קורה עם אמא לחמישה או שבעה ילדים? אז קורה לה בדיוק אותו הדבר רק כפול חמש ושבע…
החצייה של החדר עוררה בי תחושה שלא הכרתי אף פעם לפני ובטח לא מאז שאני אמא.

הרצון לפרטיות מהגדולה שלי (כולה בת 10) והקבלה של הקטן והשמחה מהחדר החדש (בן 6) גרמו לקריסת מערכות אצלי בגוף, לשינוי מהותי בדירה ובעיקר בתוך ציפור הנפש שלי-בלב.
כשחזרנו מהצפון למציאות החדשה הבנתי שאני צריכה להתמודד עכשיו עם תחושות חדשות ולראות איך אני מגיבה הכי טוב למצב כדי שהילדים לא ירגישו שזה הרעיד קצץ את עולמי. הדירה היתה ועדיין מבולגנת ומלוכלכלת (עדיין משתלטים לאט לאט…), יש המון עבודה לי ולדוד בעיקר ומצד שני שני ילדים בבית שעדיין לא בגיל של לעזור אלא אפילו ההיפך… והם ממש בבית, כל הזמן כמעט בבית וכולכם איתי באותה הסירה ויכולים להבין אותי אני בטוחה.

אז ישבתי עם עצמי וחשבתי מה זה אומר עלי ואיך אני אמורה להגיב או לקבל את זה ומה אני אמורה לעשות?

והבנתי שאני פשוט צריכה לנשום עמוק ולהבין שהילדים שלי גדלו לי מול העיניים מהר בטירוף ושהם החלום שלי
ושאני מטורפת עליהם ושאני אעשה הכל בשבילם!
והלב שלי… הלב שלי כנראה רק בתחילת הדרך עם כל האתגרים ששני אלה עוד הולכים להעמיד אותו בהם 😉

שבוע שאנחנו כבר בבית יחד איתם בסגר המטורף הזה ואני מנסה להבין איך מאיפה אני שואבת את הכוחות לעוד בשורה שהם שם למעלה רוצים להאריך אותו בעוד שבוע אם לא יותר. לא מתלוננת אל בתכלס התעייפתי והילדים כבר צמאים למסגרות שלהם בטירוף.