4 שנים בלעדייך!!!

22.12.20

אחד הדברים שאני הכי זוכרת ממך בעולם זה את החיוך שלך.
היה בו משהו כובש ומרגיע. היית מאירה כל מקום שהיית נכנסת אליו, אם זה היה למכולת השכונתית או לסטודיו שלך או לכל מקום אחר בעולם.
בוידאו שרובי שלח לי לפני כמה ימים שמצורף כאן למטה, את מאושרת והחיוך שלך כל כך בולט למרות שאת מאחור בצד ימין ולא רואים אותך כל הזמן אבל ברגעים שכן רואים אותך את עם החיוך שלך והגוף המושלם שלך והתנועת גוף שהיתה ייחודית רק לך.
אז עברו 4 שנים מהיום שעזבת אותנו ולמרות שזה טבעי שההורים עוזבים ראשונים בתוך הגוף שלי יש מין כאב מוחץ כזה שלא עובר ולא מרפה ולא מצליח להבין איפה את.
החיים ממשיכים ומפעל החיים שיצרתי בשתי ידי הקטנות (ככה היית אומרת לי תמיד) הוא הגאווה של החיים שלי ומבאס אותי כל יום מחדש שאת לא יכולה לראות אותו. לראות את הילדים שלי, הנכדים שלך גדלים ואותי.
ממי שלי עברה עלינו שנה פסיכית מכל הבחינות ולכולנו, שכל פעם שאני חושבת עליך איך היית מתמודדת עם שנה כזאת מטורפת אני אומרת שמצד אחד אולי טוב שאת לא כאן כי לא היית שמה מסיכה אפילו פעם אחת בעיניי אבל מצד שני היית "מצילה" אותי עם רק הייתי יכולה לדבר איתך ושתעזרי לי בכמה מילים לראות את הדברים אחרת.
המטרה היום אחרי 4 שנים מאוד קשות וכואבות אחרי העזיבה שלך היא לעלות למעלה, לגדול, להגשים את מיליון החלומות שיש לי בראש בלי לפחד, לדעת שאת שם איפשהו מסתובבת לך ושומרת עלי כמו שתמיד עשית עד היום האחרון שלך בחיים.

אני אוהבת אותך הכי בעולם!
חברה טובה אמרה לי "אני לא חושבת על אמא שלי כל יום, אני חושבת עליה כל היום!"