זמן איכות משפחתי, כמה זה חשוב לכם? וגם עבודה בזמן חופשה-סיפור חיינו

עד כאן פסטורלי, נעים ומלבב אבל על הדרך חזרה רציתי לספר לכם כי היא מתארת כל כך טוב את "הדרך" של איך נראים סופי השבוע שלנו בבית וחופשות שלנו מחוץ לבית כל השנים מאז שהקמנו את העסק.
ערפל וגשם שלא רואים ממטר, עוברים את מג'דל שמס ומתחילים לרדת מהגולן. אדם וליאם "מאושפזים" לטלפונים ואנחנו עם מוזיקה חלשה מקדימה מרוכזים מאוד בנהיגה המאתגרת ואז טלפון…
סקיפר שלנו מתקשר ומסביר שעלה על סרטון!!!
עוצרים בצד. חושך!
דוד מנסה להבין איפה הוא בדיוק נמצא ולא מצליח. אני בלחץ גם מהעצירה בצד כי חשוך מאוד, גשום מאוד, הכביש צר מאוד וערפל מאוד כבד אבל בעיקר בלחץ מהחשש שיקרה משהו ליאכטה שלנו שתקועה כרגע עם הקיל על החול ולקוחות שבאו לחגוג תקועים עליה גם. הסקיפר לא מצליח לתאר לדוד במדויק איפה הוא נמצא.
אנחנו מתקשרים לסקיפרים נוספים באזור ומבקשים עזרה בלהבין איפה הוא בדיוק נמצא. עד שהם עוזרים לנו דוד בקור רוח שלו מצליח להרגיע את הסקיפר ולקבל ממנו מידע מדויק של איפה שהוא נמצא (וזה לקח כמה דקות טובות).
דוד מצליח לתת תמיכה טלפונית ולכוון את הסקיפר עד להוצאתו מהחול.
כולם נרגעים.
הסקיפר חוזר עם הלקוחות לרציף והם יבואו כבר פעם הבאה להפלגה חוזרת, כמובן על חשבוננו.
ממשיכים בנסיעה…
הלחץ משתחרר, מתרכזים שוב בנהיגה. מסיקים מסקנות לגבי מה שקרה. ואני כרגיל מעריצה את דוד על היכולת שלו להבין את המצב כאילו היה איתו על הסירה ולהוציא אותו ממצב שהסקיפר בעצמו היה סקפטי לגבי איך יגמר הסיפור התקוע.

טלפונים מפתיעים כאלה מגיעים אלינו על בסיס קבוע, במיוחד בסופי שבוע וחופשים.
זה האופי של העסק ואיתו אנחנו מתמודדים כבר קרוב לעשר שנים.
לחץ שכמעט אי אפשר לראות מבחוץ.
לחץ שרק אנחנו בדירה החמודה שלנו בתל אביב יכולים לכתוב ספר שלם של סיפורים מלחיצים שאת רובם דוד מצליח לפתור בתמיכה טלפונית וקור רוח שרק לדוד יש.
אי אפשר להגיד שהתרגלתי לזה אבל זה כמו ליפול ואז לקום ולהמשיך ללכת ואפילו לרוץ מדי פעם…