אתגר השבוע – "שבוע ללא תלונות"

הי חברים מה שלומכם?
ביום רביעי שעבר התחלתי את האתגר "שבוע ללא תלונות".
מה זה אומר?

אנחנו מתלוננים המון, אם זה במילים שיוצאות החוצה
לעולם ואם זה תלונות פנימיות שאף אחד לא שומע אבל אוכלות אתנו מבפנים.
אנחנו מתלוננים בלי לשים לב בכלל.
עצרתם פעם כדי לתת תשומת לב לתלונות האלה?
חשבתם פעם מה זה נותן לכם חוץ מלחץ מיותר שמוציא
אתכם מהמסלול שאתם נמצאים בו באותו הרגע?
אז החלטתי לעצור השבוע ולשים לב למידת התלונות של עצמי
אבל גם של הסובבים אותי.

אין לי דרך ממש לצלם את האתגר הזה ולכן אני כותבת לכם אותו.

"גם תלונה פנימית היא תלונה.
שימו לב שאתם מתלוננים פנימה ולא לעשות דבר עם זה רק לשים לב,
עם תשומת הלב זה יעלם.
מטרת האתגר היא לא הדחקת התלונות אלא טרנספורמציה של תלונה לעובדה.
לדוגמא:
אפשר להגיד "איזה מזג אויר סגרירי היום" בהתבכיינות וקורבניות בתוספת תנוחות גוף מסכנות ואפשר להגיד "איזה מזג אויר סגרירי היום" זקופים עם טון רגיל ולא מתלונן וזה עושה את כל ההבדל."
אלונה הרפז – המנטורית שלי ואחותי.

מרביעי עד רביעי שבוע ללא תלונות:

יום רביעי 1/6/16:
כבר ביום רביעי בשעה 14:30 אחרי שהצהרתי בבוקר ששבוע אתגר ללא תלונות נפתח הגיע הרגע שהייתי אמורה ממש להתלונן.
בשתיים וחצי קבעתי עם דוד לקחת את הילדים מוקדם יותר מהגן
כי קבענו להפליג עם חברים (מכיתה ד' שלי) ולא רציתי לאחר.
דוד לא הגיע!
התקשרתי אליו 4 פעמים והבטחתי לעצמי שאני לא מתלוננת ולא מתעצבנת
אבל הוא לא ענה לי (ממש נדיר אבל כאילו צפוי).
בסוף כשכבר ענה אז אמר שהוא עוד כמה דקות בבית, אני כבר יצאתי לכיוון האוטו ונפגשנו בגן של הקטן (אני כבר אספתי את הגדולה).
הוא הגיע ב 15:30 שזאת היתה השעה שקבעתי עם החברים במרינה.
השתדלתי לשמור על קור רוח.
עיכבנו את החברים והבטחנו שזה לא יפגע בזמני ההפלגה שהבטחנו להם, מה שעיכב את ההפלגה הבאה אחריהם בחצי שעה (גם הם היו חברים שלנו אבל זה לא אומר שהיינו צריכים לאחר מההתחלה).
באמת שהייתי קולית והתבוננתי במשמעות של "לא להתלונן".
השתדלתי גם לא להתלונן בלב מה שהיה די מאתגר האמת.
הפלגנו 5 שעות סה"כ.
חמש שעות שבהן הייתי די מנוטרלת כי דוד היה הסקיפר ואני החזקתי את אדם על הידיים או בין הרגליים ובעיקר התכופפתי אליו מלא עד שכבר כאב לי הגב ממש (והנה כאן כבר התחלתי להתלונן…)
החברים הביאו אוכל מכל מיני סוגים אבל כשסיימנו את ההפלגות בסביבות 21:00 הסתבר שהילדים שלי לא ממש אכלו כמו שצריך אז נשארנו במרינה לאכול פיצה. זה אחרי שדוד נישאר ביאכטה לנקות אותה ואני הסתובבתי חצי שעה בקניון.
בשלב שנכנסנו לאוטו התלונות יצאו באופן אוטומטי בלי "לחכות" לאישור שלי ובלי "להתחשב" בי שרק היום התחלתי את האתגר.
דוד אמר שכנראה האתגר הזה יהיה יותר מאתגר ממה שחשבתי, נראה לי שהוא צודק!

יום חמישי 2/6/16:
אנשים קמים בבוקר ולפני שהם אומרים בוקר טוב הם כבר מתלוננים.
התלונות יוצאות החוצה לעולם ומשפיעות עליו!
אני במודעות מאוד גדולה לגבי עצמי.
אנשים ראו שהתחלתי את האתגר ומעודדים מרחוק ואומרים "אני אתלונן בשבילך…" זה נחמד.
היום עבר יחסית חלק מבחינת תלונות, לא היו אירועים מיוחדים בכל מקרה.

יום שישי ושבת 3-4/6/16:
סופ"ש פיתוח עסקי עם הספסיות המהממות שלי.
היה מאוד קל לשלוט בתלונות כי היה ממש מושלם!!!
עבדנו אומנם מהבוקר עד הערב אבל היה מאתגר ומפרה, מצחיק ושווה כל שקל ורגע שהיינו ביחד.
קבוצת כח נדירה שלי!
בשבת בערב היתה התפרקות קלה עם בכי ותסכול על המצב של אמא שלי ועל הנסיעה המתוכננת של דוד. בכיתי טוב כזה עד שהאיפור נמרח לי לגמרי (אם זה נחשב תלונה אתם תגידו, וגם אם כן אז קטונתי). מיקי גבריאלוב הצליח להוציא אותי מהמחשבות ולגרום לי לשיר איתו ביחד שירים שכתב לאריק איינשטיין ושגדלתי עליהם (כן, היינו בהופעה שלו בזאפא, היה מוצלח חוץ מהאיפור המרוח).

יום ראשון 5/6/16:
חזרה לשיגרה, אימון מעולה בבוקר וישר בלי להתקלח אפילו טסתי לאיכילוב (לא משהו מיוחד, בשגרת אמא שלי האהובה והמחלה הארורה). כאן כבר היה מאוד מאתגר לא להתלונן!
מצד אחד מחלקת אשפוז יום אונקולוגיה זו המחלקה הכי מבאסת בעולם ואתה רק יושב שם ומודה לאלוהים שאתה בריא, מצד שני קשה שלא להתלונן ולשאול למה "הוא" בוחר את מי שהוא בוחר?
במקום לראות אותו רוקד ושר אל מול אלפי אנשים בפארק הירקון אני רואה אותו שם עם בן הזוג שלו נלחמים במחלה הארורה הזאת. מחלקה עצובה!
ביורוקרטיה, ביורוקרטיה, אנרגיה טובה, אנרגיה טובה ויששששש קיבלנו אישור לתרופה שתעזור לאמא שלי להיפטר ממשהו שיש כרגע בגוף ומציק לה בשיגעון (והמצב גם ככה לא מזהיר בכלל אז עוד לסבול מאיזה שטות… הכי מבאס). איזה יופי שמחה בלב.
ילדים, אחר צהריים, התלונות מתפלקות מידי פעם אבל אני מנסה להפוך אותן לחיוביות ולראות את הצד היפה בהן, לא לתת להן להשפיע עלי או על הבית ועל הילדים. זה מצליח מאוד!
21:00- המירוץ למיליון…אני במירוץ ללישון 🙂

יום שני 6/6/16:
אימון הורס (בקטע טוב) בבוקר, שגרת משרד, סגירת הזמנות, די משעמם אבל אין ברירה זה חלק התפקיד שלי. דוד לא במשרד אז הריכוז שלי יותר גבוה. הולכת לקחת את הילדים מהגן, הכל רגוע (ואני בלי רסקיו כבר מתחילת האתגר) וכולם מבסוטים.
אמא לא מתלוננת מסתמן כפעולה ממש שווה לבית עם בעל וילדים.
אני גם לא משתפת פעולה עם התלונות שלהם.
אני בתשומת לב מלאה לכל מי שמתלונן סביבי כי סנסורי התלונות פתוחים אצלי כרגע על 100%, אני מסבירה איך אפשר להתלונן בחיוביות. זה עובד נפלא.
טלפון מהגן- ליאם לא רוצה לבוא איתי לחוג. הובטחה לה מתנה ממני אבל בלי קשר למתנה שמסתבר אבא שלה הולך לקנות לה היום אחרי הצהריים בקניון. יש לי אשת עסקים קטנה בבית. קנתה אותי בשקל, העיקר שתלך לחוג ולא אצטרך לבוא לקחת אותה כי אדם כבר בבית ואני עוד לא סיימתי את כל העבודה במחשב.
לוקחים אותה מהחוג ונוסעים לקניון, אין תלונות, הכל טוב, כולם שמחים הכל זורם 🙂
אני מתחילה להתלונן על כמויות האוכל שאני אוכלת היום: כריך גדול בבוקר, פסטה בולונז בצהריים, המבורגר וצ'יפס בערב וקרפ עם נוטלה ובננה לקינוח אההההההההההההה איך אפשר שלא להתייסר ולא להתלונן. כאן דוד נכנס לתמונה והרגיע אותי כי די התלוננתי ודי סבלתי מכל מה שדחפתי לגוף היום. זה עזר! נרגעתי!
מתנות כמו שהובטח, אוכל, מקלחת צרפתית בשירותים של הקניון, נסיעה קצרה הביתה, 20 דקות אחרי, 2 ילדים ישנים, שתי כוסות יין בסלון…. (נשמע רומנטי נכון?) הכי רומנטי בעולם רק שאני כבר בחלום השביעי שלי בערך 🙂

יום שלישי 7/6/16:
אין אימון, משהו חסר לי בגוף, איך התמכרתי ככה רק אלוהים יודע…
לוקחת חצי יום חופש ועושה מה שלא עשיתי 5 שנים מאז שהעסק הוקם.
יוצאת להפליג עם חברה, בתשלום רגיל לאחד הסקיפרים שעובדים אצלנו.
חלום שלי!!!
היה מושלם!!!
מיה היתה מושלמת למרות שלא הרגישה טוב אז רק אני ירדתי למים הכחולים והיפים שהיו באותו היום.
יש לה את ההריון הכי מושלם בעולם.
עפתי על החברה המדהימה שהקמתי במו ידי עם דוד המלך.
היתה בי עוצמה אדירה של התלהבות ואז שוב קוצר הנשימה מהתרגשות.
מהרוגע שיצאנו להפליג הוא עבר מהר שלא כמו בסופ"ש פיתוח עסקי שהוא (קוצר הנשימה) עבר רק לקראת הסוף (והכל מהתרגשות-ממש אין לי אויר ואני ממש בעוויתות כדי לנשום רגיל. אחותי בטוח תבין על מה אני מדברת!).
חזרתי הביתה ממש מאוחר מהמרינה כי נשארתי שם לעבוד ולעשות קניות.
כל ההתבוננות הזאת גורמת לי קצת להרגיש השבוע בחוץ לארץ, כל הסנסורים נפתחו לי לראות רק את הדברים הטובים בכל צעד שאני עושה ממש מזרימים חומר ממכר למח שגורם לו להיות ממוקד באותו הרגע.
עד ש… הגעתי הביתה…
שני ילדים וחברה של הגדולה בבית הפוך ומבולגן עם כיור מלא (הסיוט שלי אבל אני משחררת לאט לאט את הסריטה) וכולם עלי במטבע כמן גוזלים מחכים שאאכיל אותם. השתעשעתי מהמצב ומיד נכנסתי לפעולה (גם חזרתי מהסופר אז היו לי מלא אופציות לארוחה) ומיד תיקתקתי ארוחת ערב מגוונת לשלושתם.
השכר נפרץ כשהגדולה הלכה לישון והסכמתי לה 5 דקות טאבלט אבל שכחתי ורק אחרי40 דקות באתי אליה שתכבה, אז היא כבר נכנסה לסרטים שהיא מפחדת לישון לבד ואז בא לה מים והשעה כבר 21:00 ואני מתחילה להתחרפן. אני חסרת סבלנות ממש ואני כבר לא ממש נחמדה. דוד מבקש לטפל בעניין ושאני אלך להתקלח. מפה לשם הוא הפציר בי שאני לא ממש עומדת באתגר עם אני מרשה לעצמי להתפרץ ככה ולהתעצבן.
אני חושבת שעמדתי יפה מאוד באתגר מה גם שאני זאת שהרדמתי אותה בסוף ולא הוא 🙂
דים סאם, סשימי סלמון, המירוץ למיליון ולילה טוב. חלום שלי!

יום רביעי 8.6.16:
בוקר טוב עולם, איזה כיף להתאמן בבוקר ועוד לקבל מתנה קרם הגנה לפנים של SeboCalm.
תודה!!!
היום מסתיים האתגר ואני רוצה להגיד לכם שכמה שזה נראה פשוט זה לא פשוט בכלל.
אנחנו זן מתלונן בשיגעון, אולי הישראלים יותר מתלוננים משאר העולם?
אולי…
בכל מקרה עברתי חוויה עם עצמי, חוויה של התבוננות, חוויה של סבלנות גם ברגעים מאוד מאתגרים.
גיליתי ששום דבר לא יקרה אחרת אם אתלונן על המצב (זה הרי ידוע אבל כולם עדיין מתלוננים).
גיליתי שההפך הוא הנכון, אם אני לא אתלונן אבל באמת לא אתלונן, גם לא בפנים בלב הדברים יכולים להשתנות במיידי.
כאילו מישהו מרגיש אותנו ומכוון אותנו ואת החיים שלנו לפי התחושות שלנו ולפי המחשבות שלנו ובעיקר לפי מה שיוצא לנו מהפה.
אז אם לבכות, להתעצבן או להתפוצץ נחשב תלונה אז כן התלוננתי לא מעט השבוע, מה לעשות אני לא מושלמת וגם לא רוצה להיות.
תפסיקו להתלונן!!!
החיים נראים אחרת באמת.
זה אומנם היה רק שבוע אבל אני רואה את ההשפעה און ליין מה שנקרא.
אני מאמצת את התכונה הזו הלאה לחיים שלי.