אדם

שנה בדיוק שלא כתבתי בבלוג!

שנה של התקדמות עסקית מטורפת, שנה של גדילה אישית, זוגית ומשפחתית
ובעיקר שנה של הגשמת חלום- שנה של הריון.

זהו סיפור לידה טוב, זהו סיפור הלידה של אדם ובשביל אדם.

יום שישי 5/12/14 שבוע 39.5
10:30 כשחזרתי משיעור היוגה הקבוע שלי בשישי בבוקר, ישבתי באוטו והרגשתי אותך חזק.
הציר הראשון, בגב.
חיוך גדול עלה על לי על הפנים כי ידעתי שזה זה.

נסעתי הביתה והודעתי לדוד שכנראה הגיע הזמן.
סבתא אתי האלפוה הגיעה אחרי כמה שעות לקחת את ליאמי אליה הביתה.
ילדה מדהימה ונבונה שלי איך קיבלת את הפרידה בהבנה,
הצלחת להפתיע אפילו אותנו.

התחלנו את המסע:
יומיים קסומים עברו עלינו רגע לפני שבאת לעולם והפכת אותו לעוד יותר קסום.
כשהבנו שאתה מתכנן לבוא ממש בקרוב הייתה מין אווירה של שקט באויר.
אין ספק שאלו רגעים ושעות שאנחנו (ההריוניות) בעולם אחר!
הראש המודע יודע מה הולך להיות כי זו לא הפעם הראשונה אבל לגוף יש תוכניות משלו.
מדהים כמה הקשר נעשה קרוב ומוחלט ברגעים האלה.
הקשר עם העובר והקשר עם הבן זוג.
הצירים היו סדירים אבל נסבלים ככה שהבנתי שזה עדיין לא כמו
שאני זוכרת אבל זאת בהחלט התחלה.
היינו בבית והעברנו את השעות ביחד.
דוד תמך, עיסה, פירגן ודיברנו המון בין ציר לציר.
ראינו סרטים והלכנו לישון מוקדם כדי לצבור כוחות.
ממש מוקדם!

חלקנו נרדמנו וחלקנו נימנמנו בין ציר לציר.
מה שבטוח זה שפלש (החתולה) נהנתה מזמן איכות של יומיים, איתנו, בבית לבד.

יום שבת 6/12/14 שבוע 39.6
8:00 בבוקר.
הצירים היו כבר סדירים מאוד והכאבים התחזקו.
החלטנו ליסוע לבית החולים (בלינסון כמובן).

קבלה למחלקה, מוניטור, בדיקת רופא ששחרר אותנו הביתה.
לפי החיוך אפשר להבין שאני עדיין לא שם 🙂
הרגשנו קצת מהזוגות של בייבי בום וזה הצחיק אותנו מאוד.
אחות אחת אמרה לי למצוא גרם מדרגות בבית החולים ולהתחיל לעלות ולרדת.
דקלה אחת (דקלה שלום חיוכים אהובתי) אמרה לי לאכול משהו ואז ללכת לים,
ולעשות הליכה בחול בלי נעליים ושהיום בערב אני יולדת.

נסענו לים!!!
אכלנו ארוחת בוקר מפנקת, היה לי תיאבון גדול.
השמש היתה חמימה מאוד, הלכנו על החול הנעים. הלכנו המון. הלכנו 4 קילומטרים.
בצירים עצמם עצרנו והתחבקנו, דוד עשה לי עיסויים בגב וכשנפסק הציר המשכנו ללכת.
אפילו פגשנו חברים (מושיק וכנרת לביא היפים עם הבנות שלהם),
וראינו את היאכטות שלנו עובדות ברקע מה שגם נתן תחושת ביטחון וגרם להרגשה טובה.

היה מושלם!!!

חזרנו הביתה ואז נזכרתי…

באוטו זה קרה…
נזכרתי מהו כאב של צירים אמיתיים!!!
עכשיו זה באמת מתחיל!!!
17:00 אני עם צירי לידה חזקים מאוד אבל עדיין מצליחה להתארגן
בין לבין בהפסקות לא סדירות שבין 8-10 דקות.
כאן נכנסה לרגע לתמונה הדולה המקצועית ביותר שפגשתי עד היום, אורטל בירן גורפינקל,
שתמכה ויעצה טלפונית והייתה מדוייקת להפליא עם העצות והזמנים.
השעה 19:00 צירים כואבים בטירוף כל 4 דקות,
יוצאים לבית חולים,
עכשיו!!!

לפי המבט אפשר להבין שאני כבר שם לגמרי!!!
קבלה למחלקה, מוניטור, בדיקת רופא ואני בלידה פעילה, מחכים לחדר.

ותודה לכדור הפיזיו הגאוני! ושוב לאורטל שהזכירה לי להיות מודעת לעצמי
ולבקש מה שאני הכי רוצה ומה שיהיה לי הכי נח (כמו 30 דקות מוניטור בצירים
סדירים וכואבים על כדור פיזיו ולא על המיטה). תודה אורטל!

20:00 הזמן עבר מהר מאוד, אנחנו בעולם שלנו, דוד ואני.
מדברים, צוחקים, אוהבים, מתגעגים מאוד לגוזלית שלנו היפה והקטנה
ומחכים בקוצר רוח למפגש עם הגוזל החדש.
יודעים ומרגישים שזה הולך לקרות בקרוב.

מחכים לאפידורל כי אין לתאר במילים את הכאב של הצירים.
אני כבר עייפה מאוד אחרי יומיים של צירים, רוצה לישון ולאכול אבל
אין תיאבון וגם אי אפשר לישון בגלל הכאבים.
רוצה אפידורל ומחכה בסבלנות.
מתרגלת נשימות, חושבת על דברים טובים, וממשיכה את הדימיון המודרך
שעשיתי לעצמי כל תקופת ההריון.
כי הפעם זה ילך כמו שאני רוצה!
הפעם לא ילחיצו אותי והפעם אהיה שם, עם דוד, רק שנינו ונחווה את החוויה ביחד.

21:00 – אפידורל אההההההההההה
כמה החיים יפים עם אפידורל!
הם היו מאוד יפים גם קודם אבל גם מאוד מאוד כאובים 🙂

אז הגיע רחל אשר המיילדת המלאכית.
אפשר קצת לנוח ולאכול משהו.
דוד לא עזב אותי לרגע כל היומיים האלה אז רחל הביאה לו
את ערכת האוכל הארוזה לתורן, זה היה משעשע מאוד אבל גם טעים מאוד.

היא בדיוק נכנסה למשמרת והייתה רעננה וחייכנית.
היא האירה את החדר כל פעם שנכנסה אליו, היתה לה הילה מעל הראש.
היא לא דיברה הרבה אבל כשכן דיברה היא הפכה אצלי משהו במח,
משהו באנרגיה שלה היה פשוט מרגיע ומלא ביטחון.
בדיוק מה שהייתי צריכה באותו הרגע.
היא ביקשה שנעשה חושך ונשים מוזיקה וקצת ננוח.
אני בפתיחה של שלוש אצבעות ואני יודעת שהדרך עוד ארוכה.
היא בצחוק התערבה עם אחות אחרת שאני תוך שלוש שעות יולדת.
המילים שזרקה לנו כל פעם שנכנסה לחדר היו מופלאות, עם כוונה ואמונה אדירה.
הם חדרו לי לגוף!
22:30 עדיין פתיחה של שלוש אצבעות והיא מבטיחה לי עדיין שאני עוד מעט יולדת
ושהתינוק עוד מעט בחוץ.
לנו זה לא נשמע הגיוני.
גם בגלל שעברנו עם ליאמי את אותו הסיפור פחות או יותר, של המון שעות צירים ועוד
המון שעות של אפידורל אבל היינו אופטימיים והקשבנו לה טוב טוב.
היא נכנסה מידי פעם וזרקה כמה מילות עידוד לחדר ויצאה.
פעם אחת היא נכנסה ועשתה לי טיפול שיאצו מדהים בגב התחתון וברגליים,
זה היה אחד הנעימים, בדיוק במקומות הנכונים ובדיוק בזמן הנכון, טוב כבר אמרתי
היא הייתה מלאת אמונה ומדוייקת ומקצועית להפליא.
23:00 היא נכנסה לבדוק אותי ואני כבר בפתיחה של 6 אצבעות, וואו מדהים.
23:20 היא מכריזה שעוד 20 דקות הוא בחוץ ושאני מדהימה.
אני מדהימה??? תראי אותך!!! וואוווו את בדיוק מה שהיינו צריכים באותו הרגע.

23:56 אתה בחוץ!
אחרי שלוש לחיצות מדוייקות ומילים מדוייקות שלא אשכח לעולם.
הכל מתועד בוידאו, דוד צילם.
את זה נשאיר לנו.
אדם, אתה הכי אדם בעולם…
ואנחנו הכי מאושרים בעולם!

לידה מושלמת!!!
תודה!!!