הבורגר ראנץ'

הבורגר ראנץ' הראשון נוסד בשנת 1972, רק 4 שנים לפני שנולדתי,  וכמה אירוני הוא היה ברחוב בן יהודה בתל אביב, הרחוב בו נולדתי וגדלתי עד אחרי הצבא.
בגיל ההתבגרות שלי הסניף של בן יהודה היה אחד המקומות המשמעותיים ביותר בחיי, כי שם פגשתי לראשונה את אהבת חיי הראשונה בגיל 15.
הייתי הולכת לשם עם חברתי י. בכל הזדמנות אפשרית, גם אם לא הייתי רעבה כמובן, רק כדי לראות את העיניים היפות שלו מאחורי דלפק האוכל, היינו יושבות, אוכלות  ובלי לומר מילה הולכות.
שנה שלמה של מבטים בבורגר ראנץ' ולפעמים בקו 4 בדרך חזרה מבית ספר, שנה של חוסר אונים, תמימות אין סופית, ולב שפועם ללא הפסקה, שנה של חלומות ושל רגשות מרגשים וניעימים.
יום קייצי אחד, אחרי הופעה של deep purple בירקון, הלכנו, חברותיי ואני, להתרחץ בים בלילה ושם פגשנו חבורה של שלושה בנים בגילינו שעשו מדורה, אחד מהם היה הוא, לפני שהלכנו חברתי שיכנעה אותי שזאת ההזדמנות שלי, ניגשתי אליו, הצגתי את שמי והבאתי לו את הטלפון שלי על מפית נייר, השאר היסטוריה ואכן היינו שנתיים ביחד וככה צלחתי את מערכת היחסים הראשונה שלי בזרועותיו של נער רגיש ויפה ובלי הסתבכויות נפשיות מיותרות שהמון בני ובנות נוער עוברים, עברו ויעברו בחיים. 

אין ישראלי אחד שיכול להגיד לי שהוא לא מכיר את הבורגר ראנץ' וחוץ מהצמחונים אני מניחה שגם מיליוני אנשים מכירים את הטעם של ההמבורגר עם המלפפונים החמוצים ומינימום הרטבים, הצ'יפס המסולסל בצורת אקורדיון והשילוב שאין כמוהו בעולם של הרטבים: קטשופ, ברביקיו ואלף האיים, כולם ביחד ולערבב עם צ'יפס קשה אחד…

אני מוכרחה לציין שאני מכורה לבורגר ראנץ' וכל מי שמכיר אותי יודע את זה, מין פטיש כזה למקום ולאוכל ובעיקר לשילוב של שלושת הרטבים.
אני הכי אוהבת לאכול שם לבד או עם מי "שמעריך" את המקום כמוני.

סניף בן יהודה הראשון נסגר כבר לפני שנים ואותו החליף, בשבילי כמובן, הסניף בסנטר, דיזינגוף סנטר בשער  7.

לפני שבועיים חזרתי לארץ לאחר שבעה חודשים שכללו שבוע בניו יורק, 6 חודשים באיים הקריביים ועוד שבועיים בברלין.
לאחר כמה ימים של התאוששות בבית, בבן יהודה אצל ההורים המפנקים, מיד מצאתי את עצמי, בוקר אחד, בבורגר ראנץ.
למרבה הפתעתי, לא היה לי טעים כמו פעם, אולי אני השתנתי? אולי…
אבל אני בספק כי היה מרכיב אחד חסר בארוחה והיה לי מאוד קשה עם העובדה אבל גיליתי אותה רק לאחר ההזמנה…
לא היה רוטב ברביקיו, אתם קולטים??? לא היה רוטב ברביקיו, זה היה פשוט נורא, ממש הרס הכל, כאילו מה העניין? איך זה יכול להיות? שאלתי את הפקיד המחוצ'קן בדלפק (שאגב היה חמוד ביותר) שבקושי מלאו לו 16, ובשיא התמימות הוא ענה לי שהבוס שלו רב עם הספקים של רוטב הברביקיו ובזה נגמר להם הרומן איתם.
הייתי מאוד מבסוטית על הישירות שלו, אבל נראה לי שאם מישהו היה שומע אותו מספר ללקוחה מאוכזבת את התירוץ של חסרונו של רוטב הברביקיו הוא כבר מזמן לא היה עובד שם יותר, אני מקווה בשבילו שיש לו תירוץ אחר למאוכזבים אחרי.
החמוד מאחורי הדלפק אמר לי שאני לא היחידה שהתאכזבתי מזה ושאין לי מה לדאוג… אז לא דאגתי, רק התבאסתי ממש…
"צרת רבים נחמת יחיד" כמו שאומרים, אבל ממרומי גילי אני יכולה רק להגיד לחמוד שזה לא עובד ככה בחיים ועדיף לשמוח עם מה שיש לך בצלחת ולא לבחוש בצלחות של אחרים…

התיישבתי לי בשולחן, קצת בשוק מהתגלית החדשה שלא אוכל לערבב את שלשות הרטבים המופלאים ביחד ולטבול את ההמבורגר והצ'יפס מכל כיוון אפשרי בתוך העיסה.
ואז חשבתי לי לעצמי:
"האם מסתיים לו ברגעים אלה עידן הבורגרראנץ' של דופי?"
" האם בגיל 33 אני סוגרת מעגל שהתחיל בגיל 15?",
"האם בפעם הבאה שאבוא לסניף בסנטר הבוס ישלים עם ספקי הברביקיו?"

אכלתי להנאתי את הארוחה שלי, סיימתי את כוס מיץ התפוזים הסינטטי והייתי שמחה וטובת לב למרות הכל.
בליבי התפללתי שאופציה מס' 3 תיהיה נכונה עד הפעם הבאה שיתקוף אותי חשק לבורגר ראנץ'.

והפעם הבאה לא תהייה כל כך רחוקה ממחר או לפחות מחרתיים…

 

 

מילות פרידה מקבוצת התמיכה של אוהבי בורגר ראנץ' בפייסבוק:

"שנים היא היתה שם לצידנו. תומכת, מרגיעה, כתף לבכות עלייה בשעות קשות, ארוחה טובה בעלת ניחוח ישראלי, עם טאצ' ציוני.
הלוגו הארכאי, כובעי המצחייה המטופשים, ארוחת הנקניקייה, הקומבינה, המשולש ואיך לא – השוקופאי.
ראשי ממשלה עלו וראשי ממשלה ירדו אך היא תמיד ניצבה איתן.

וכמו לכל דבר טוב, מסתמן שגם רשת בורגר-ראנץ עתידה להעלם מהנוף המוכר.
בצער רב ובקיבה קודרת אנו מביטים דומם בסניפים הסגורים.
היי שלום בורגר ראנץ.
You have been kind with us

אז הרבה לא נשאר לנו לעשות ולכן מטרת הקבוצה היא להיזכר ברגעים היפים.
אז כל מי שיש לו חוויה שקשורה לבורגר ראנץ אותה הוא רוצה לחלוק עם הציבור, או לומר מילות פרידה – מוזמן"

לאוהבים שרוצים לתמוך דרך הפייסבוק לחצו כאן…