ילדת מרינות

כשישבתי בבריכה של המרינה וקראתי ספר לא יכולתי ממש להתרכז כי שלושה ילדים משכו את תשומת ליבי, אחיות בנות 5 ו- 8 וילד קריבי מקומי בן עשר בערך.
הם שיחקו בלשגע את הילדה הקטנה עם פרי מאחד העצים שמסביב לבריכה, הילדה ממש השתגעה ורק צעקה כל הזמן  "give it to me! give it to me" , ואחרי שעה שהחביאו לה את הפרי והקפיצו אותו מאחד לשני מעל הראש שלה, הם הביאו לה את המבוקש ומייד איבדו בקטנה עניין.
הקטנה, היפה מיד שמה לב שאני לבד והיא לבד ובאה "לפלרטט" איתי.
היא גרה עם משפחתה בפורטו ריקו והיא ואחותה דוברות ספרדית ואנגלית שוטפת. היא לימדה אותי כמה מילים בספרדית ועשתה לי שואו שלם של כישרון במים.
היא הרשימה אותי בסלטות למים וריקודים, צלילות וקפיצות, אנרגיה אין סופית מהולה בכישרון רב. אין ספק שהורשמתי מאוד.
במראה החיצוני היא לא הזכירה לי את עצמי בכלל אבל המחשבה שעברה לי בראש היא אני כשהייתי בגילה (בת 5), אנרגיה אין סופית וכישרון גופני מופלא ואהבת מים אינסופית.
ואז כשהלכה עלו לי מחשבות ושאלות לראש…
האם אמא שלה והסביבה מודעים לכישרון שיש לה כמו שאימא שלי, ואבא שלי והסביבה היו מודעים לכישרון שלי כשהייתי כל כך קטנה?
האם בגיל כזה אפשר לשאול את הילד או הילדה מה הם רוצים "לעשות בחיים"?
איך אפשר לדעת בגיל הזה מה החיים רוצים מאיתנו?
חשבתי לי על הגיל הזה כמה אנחנו תמימים ומלאי שמחת חיים וכישרוניים וחמודים.

באמצע המחשבות שלי שהלכו לכיוון חלומות בזמן עירנות מוחלטת הגיע הבעל עם הלפטופ, הקטנה מיד שאלה "?is this your husband" כן אמרנו לה.
איזו תמימות, איזה אמיתיות, איזה חושים, כמה יופי וכמה כישרון…
ילדה חלום…
יום אחד אני עוד אשמע עליה, אני בטוחה!
אם היא לא תהייה מתעמלת מכשירים מפורסמת היא בוודאי תהייה מי שהיא תמיד חלמה להיות.

עידן התמימות:

גן רותי

וגם מימי ההתעמלות:

אליפות הפועל

וינגייט

אליפות ישראל

 

האחת והיחידה…