ליל סדר קריבי

היום היום האחרון של פסח ואנחנו לא ממש הרגשנו כאן את החג לצערינו, אבל חגגנו בדרך שלנו עם משפחה ממש נחמדה שבאה להפליג איתנו לשבוע של החג.
אומנם הם הגיעו אחרי ליל הסדר אבל בזכותם הרגשנו קצת את החג.
גם ככה במשפחה שלי כל סיפור מציאת האפיקומן לא היה כל כך משמעותי, אף פעם לא מצאתי אותו כי אף פעם לא חיפשתי אותו.
עשינו ארוחה צנוע בסירה, חשבנו על המשפחות בבית ובירכנו אחד את השני על כל הטוב ועל עוד ועוד.

כל פעם שמגיעים אורחים מהארץ הם מביאים איתם מ"ניחוחות" הארץ המובטחת ואנחנו מתמוגגים עליהם עד שהם עוזבים אותנו ומשאירים אותנו עם טעם של עוד.
מה שכיף בעבודה הזאת היא המגוון הרחב של האנשים שמגיעים אלינו לסירה, ממבוגרים עד צעירים מאוד, בינתיים המבוגרת ביותר הייתה בת 69 והצעירה ביותר הייתה בת 16.
מטבעי אני מאוד אובת אנשים, מכל הסוגים, כולם מסקרנים אותי ואני יכולה לשבת שעות ולבהות באנשים.
כאן על הסירה משהו באנשים נפתח ונרגע ואנשים מרשים לעצמם להיות יותר חופשיים עם עצמם ועם החיים, ואם בחופש שלהם הם לא יעשו את זה אז מתי?
מסיפורי הפרסומאי המעניינים ביותר לצחוקים בלתי פוסקים עם בנקאית מקסימה, סבתא לשישה שאין דברים כאלה בעולם, למנתח בכיר מאוד בישראל ומאייר מאוד מפורסם שבאמצע הלג היה חייב לעבוד ולאייר ולשלוח לעיתון כי החיים ממשיכים שם בעולם שבחוץ, וחמש בנות בגיל ההתבגרות שכל עולמן הוא האינטרנט והפלאפון, החבר והחברות שבבית וכאן הן צריכות להתנתק ולמצוא עיסוקים אחרים ולהנות מהנוף המרהיב והים התכלכל, ועוד ועוד ועוד אנשים מעניינים, שמספרים לנו ונפתחים איתנו ואנחנו לומדים מהם והם לומדים מאיתנו, ובעיקר מדוד שרוב החברה שמעניין אותם השייט מופעמים מהידע ומהעירנות שיש לבחור להציע, וכמובן הסבלנות האין סופית.
וכשכולם עוזבים ואנחנו נשארים לנו עם הג'ננה החמודה והנאמנה (שאנחנו מרגישים בה כבר בבית וכשבאים אורחים זה נחמד אבל לפעמים פולשני כי שוחכים שהיא לא באמת הבית…) אנחנו מנקים אותה ומסדרים אותה עד לבואם של האנשים המעניינים הבאים שהולכים להגיע ואיתנו נשאר כל הזמן הנוף העוצר נשימה שלא לוקחים אותו כמובן מאליו אף פעם, כי השמש תזרח גם מחר אבל השקיעה של היום מחר תהייה שונה לגמרי…

Sunset Bequia

Sun Sail in St. Vincent View from the yacht Janana

Bequia View

Sunrise 1

Sunrise 2

חג שמח לכולם מלא בזריחות ושקיעות יפות ומרגיעות…